כתובת: מעלה גיא אוני ראש פינה. Rosh Pinna Israel טלפון: 04-6936277 פקס: 04-6936019

מועצה דתית ראש פינה - רקע והלכות

מועצה דתית ראש פינה

 

 

"בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (תלמוד בבלי, מועד קטן יח, ב)

היהדות רואה בנישואין מצווה וקשר קדוש. תפיסה זאת נסמכת על סיפור בריאת האישה מצלעו של אדם - מאחר שבמקור האיש והאישה היו מחוברים, התחברותם בנישואין היא מעֵין חזרה למצב שלפני ההפרדה, כמתואר בספר בראשית:
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:" (בראשית ב',כ"ד).
יחסה החיובי של הדת היהודית לנישואין בא לידי ביטוי בפרשנות לתנ"ך ובאימרות חכמים. בספר בראשית נאמר:
(וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקבָה בָּרָא אֹתָם:" (בראשית א',כ"ז
בעקבות פסוק זה קבע רבי אלעזר:
"כל אדם שאין לו אישה אינו אדם, שנאמר - זכר ונקבה ברא אותם... ויקרא שמם אדם" (תלמוד בבלי, יבמות סג, א).
כלומר, רבי אלעזר סבור כי הגבר זקוק לאישה כדי להשיג שלֵמוּת.
במקום אחר קובע התלמוד:
"כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה" (תלמוד בבלי, יבמות, סב ב).
אימרה זאת מתבססת על פסוק מספר בראשית, המספר על בדידותו של אדם הראשון ועל החלטתו של אלוהים לברוא לו בת זוג:
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו:" (בראשית ב', י"ט).
ביהדות המסורתית קשר הנישואין מושווה לקשר שבין אלוהים לעם ישראל, קשר שיש בו קירבה. על פי השקפה זאת, על האישה להיות כפופה לבעלה כפי שעם ישראל כפוף לאלוהים. ביטוי אחד מרַבים לגישה זאת מצוי בדברי ר ' יצחק אבוהב, שחי במאה ה- 14 :
"אף על פי שהאשה היא בת זוגו של אדם, אל [תיחשב] בעיניה לבעלה כחבר, אלא כאדון." (יצחק אבוהב, מנורת המאור, 1961, עמ ' 369).
גישה זאת התבססה על הפסוק בספר בראשית שבו דיבר אלוהים אל חוה במהלך הגירוש מגַן עֵדֶן:
וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:" (בראשית ג, ט"ז). "[ ...]
בספרות האגדה מסופר על אישה רומית שבאה ושאלה יהודי :
"מה עושה האל שלכם אחרי שסיים כל כך מהר לברוא את העולם"?
. "הוא מזווג זיווגים" ,ענה לה
"מה הבעיה לזווג זיווגים?" אמרה האישה בלעג.
אמר לה: "זה קשה לא פחות מלקרוע את ים סוף לשניים" .
כדי להוכיח לרב שטעה, לקחה האישה הרומית אלף גברים עבדים ואלף נשים שְׁפָחוֹת, יצרה זוגות והשיאה אותם זה לזה. מיד לאחר מכן פרצו מריבות וסכסוכים וכל הזוגות נפרדו והתפרקו. אז הודתה האישה שאכן קשה מלאכת הזיווּג. (על פי בראשית רבה [וילנא], פרשה סח ד"ה ד).

הלכות נישואין

פרק א' - מצות הנישואין ועניני שידוכין – מתוך ילקוט יוסף

א . חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. ומצוה גדולה היא שבה תלוי קיום וישוב העולם. [ילקו"י שובע שמחות ח"א מהדו"ק עמוד ז'. ובספר חופה וקידושין מהדורת תשס"ד עמוד ז].
ב . אשה פטורה ממצות פריה ורביה, ומכל מקום האשה נחשבת כמסייעת במצוה. ובכל אופן אין לאשה לשבת בלא איש. [שובע שמחות ח"א עמוד י'. ובחופה וקידושין מהדור' תשס"ד עמוד ט].

ג . בזמן הזה אין לנו מי שיהיה כבן עזאי שהיה תורתו אומנתו, ושייפטר מלישא אשה, ולכן אף בן ישיבה שנפשו חשקה בלימוד התורה, וזכה ללמוד תורה בהתמדה, עם כל זה עליו להזדרז לישא אשה, כדי שיצרו לא יתגבר עליו. וילמד תורה בקדושה ובטהרה. ובדרך כלל נכון ליעץ לבני הישיבות להנשא עד גיל עשרים. אך יש בחורים שהעצה היעוצה להם להנשא יותר מאוחר, והכל לפי מה שהוא הבחור. [שובע שמחות ח"א מהדו"ק עמ' יא, ובמהדו"ב עמ' י].

ד. אם האבא מבקש מבנו שלא ישא אשה בצעירותו, כדי שיעזור לו במסחר, או שימלא כריסו בש"ס ובפוסקים, לא ישמע לאביו בזה, וראה לעיל עמוד תרסא. [חופה וקידושין שם עמוד כא].

ה. מי שציווה אותו אביו שלא ליישא אשה פלונית, ראה לעיל עמוד תרס. [שם עמוד כא].

ו. מי שהוריו ציוו אותו שלא ליישא אשה פלונית רק מפני שהיא מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם, וראה לעיל עמוד תרסא. [ילקוט יוסף שובע שמחות לק א' מהדרת חופה וקידושין עמוד כא].

ז. בחור שהציעו לו שידוך אשר שם החתן הוא כשם אבי הכלה, ראה לעיל עמוד תרסא. [ילקו"י שובע שמחות ח"א מהדורת שנת תשנ"ח עמוד יט, ובחופה וקידושין מהדו' תשס"ד, עמ' כה].

ח. כששמות המחותנים שווים (והיינו אבי החתן ואבי הכלה), אף על פי שבצוואת רבי יהודה החסיד מזהיר על זה, מהגמרא מוכח שלא חששו לכך, ולכן כל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכן מותר לשני אחים ליישא שתי אחיות, ואין מקפידים בזה על צוואת רבי יהודה החסיד. וכן מותר ליישא אשה שנייה ששמה כשם אשתו הראשונה, אך יעשו שינוי השם. [ילקוט יוסף שובע שמחות ח"א מהדורת תשנ"ח עמ' כ'. ובספר חופה וקידושין עמ' כט].

ט. בחור שהציעו לו שידוך את בת אחותו, ראה לעיל עמוד תרסא. [שובע שמחות ח"א עמ' כא, לא].

י. אב שציווה על בתו לבל תינשא כלל כדי שתשרת אותו, ראה לעיל עמוד תרסא. [שם לב].

יא. אב שציווה לבנו שיישא אשה בגלל ממון, והוא רוצה בבת טובים, לא ישמע לאב. [ילקוט יוסף שובע שמחות חלק א', מהדורת חופה וקידושין עמוד לד].

יב. אב שציווה לבנו שלא ייתן לבתו [נכדתו] נדוניא כראוי, והוא רוצה ליתן לה נדוניה כראוי, הוי כאילו אומר לו לעבור על המצווה ואינו צריך לשמוע לו. ובפרט אם החתן הוא בן תורה הממשיך בלימודיו. [חופה וקידושין עמוד לז].

יג. בחור הרוצה ליישא גיורת המתנהגת כשורה, ראה לעיל עמו' תרסב. [חופה וקידושין עמ' לח].

יד. מי שיש לו מידע לא טוב על החתן או על הכלה, עליו להיוועץ בזה עם מורי הלכה, אם להעביר מידע זה לצדדים, ולא יחליט לבדו באיסור לשון הרע החמור. ועל כל פנים בוודאי שאין להטעות את אחד הצדדים בדברים מהותיים התלויים בתכונות ומעלות המשודך או המשודכת, כגון אם סבו של החתן התגייר, שיש צורך להודיע זאת. וכן אם החתן הוא בן מאומץ צריך להודיע זאת לכלה. [שובע שמחות א' עמ' כא. ובחופה וקידושין עמו' לט].

טו. היודע על איזו מחלה רצינית של החתן או של הכלה, ובפרט מחלה שיש בה סכנה, חובה עליו להעביר את המידע לידיעת המשפחות, ואפילו אדם שלא נשאל צריך לגלות את המידע שיש בידו על מגרעות חמורות מיוחדות של אחד מבני הזוג, והמונע עצמו מלגלות, עובר על לאו מפורש בתורה, לא תעמוד על דם רעך. ומכל מקום נכון להתייעץ עם תלמיד חכם קודם שילך לגלות למשפחות על הידוע לו בבירור. [חופה וקידושין עמוד מב].

טז. מחלות שאינן חמורות כל כך, אף על פי שאותה מחלה מחייבת את החתן או את הכלה לשמור על דייאטה מסויימת, נראה שאין חיוב לגלות זאת. וכן אם הכלה גדולה מעט מהחתן, גם כן אין חיוב לגלות זאת אם לא נשאלו על כך. [שובע שמחות ח"א מהדו"ק עמוד כג. ובמהדורת תשס"ד, חופה וקידושין עמוד מב].

יז. בעלי תשובה, שהיו חילוניים ובעלי עבירות, צריכים לגלות זאת אחד לשני קודם החתונה, אך אינם צריכים לפרט החטאים שבהם נכשלו, אלא די לו לומר באופן כללי שלא חיו על פי התורה והמצוות, ועתה חזרו בתשובה. וגם יכולים להשתמט ולא להשיב באופן מדוייק, אך חלילה להשיב דברי שקר. [שובע שמחות א' עמ' כג. ובחופה וקידושין עמו' מב].

יח. מותר לאח צעיר להתחתן קודם אחיו המבוגר ממנו, כל שהגיע לזמן הנישואין, ומצא שידוך הגון. אך פעמים שיש להורות לצעיר להמתין לאחיו הגדול, שלא יתחיל לחפש שידוך עד שאחיו הגדול ממנו ישתדך, והנכון לעשות בזה שאלת חכם. ומותר לחתן ללכת לחתונת חבירו וכדו', גם כשהוא בתוך ז' ימי המשתה. וכן מותר ליולדת להשתתף בשמחת נישואין של קרובותיה או שכניה. ואין לחוש לעין הרע. [חופה וקידושין עמוד מג].

יט. צריך להזהר מאד במה שאמרו חז"ל שעם הארץ לא ישא כהנת, והכוונה על עם הארץ שהוא חפשי ומחלל שבת ועבריין, שבאופן כזה יש סכנת חיים לשניהם. אבל בחור שהוא בן תורה וירא שמים, ולכל הפחות לומד בכל יום בקביעות שעה ויותר, מותר לו לישא כהנת, אף על פי שאינו בגדר תלמיד חכם. ואין לבן ישיבה לדחות הצעת שידוך של כהנת, אם ההצעה מתאימה לו מכל הבחינות, רק בשביל שהיא כהנת. [שובע שמחות ח"א עמוד כה. ובמהדורת תשס"ד חופה וקידושין עמוד מו].

כ. אולם אם הבחור אינו שומר תורה ומצות, וכל שכן אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, אף שהוא מבטיח לחזור בתשובה, אין לסמוך עליו, וצריך עד כמה שאפשר למנוע ממנו לישא בת כהן. כי בנפשם הדבר. [וגם לא בבת כהן יש למנוע מבתו לישא מחלל שבת, אך בבת כהן חמיר יותר]. ואמנם אם הוא מתחייב לעמוד בהבטחתו לחזור בתשובה והדברים נראים בבירור גמור במשך זמן סביר שאכן הבחור חוזר בתשובה, ומוכן לקבוע עתים לתורה וכו', מותר להשיאו לכהנת. ויש המקילין בזה בזמן הזה שהכהנים הם בגדר כהני חזקה, ואינם כהנים על פי יחוס ברור. והנכון לנהוג כאמור. [שובע שמחות א' עמ' כו. ובמהדו"ב עמוד נ].

כא. מותר לכהן לישא בת ישראל, כל שהם שומרים תורה ומצות, ובונים את ביתם על יסודות מצוות תורתינו הקדושה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. [חופה וקידושין עמוד נא].

כב. גם בזמן הזה ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. [חופה וקידושין עמוד נא].

כג. מותר מעיקר הדין להתחתן עם בת מומר לעבודה זרה, אם היא יראת שמים ובעלת מדות. דאף שהמיר את דתו לעבודה זרה, ישראל הוא. אלא דלכתחלה אין ראוי לשאת בת מומר לעבודה זרה, ואם יבוא אדם להתייעץ, בודאי דיהבינן ליה עצה טובה שנפש היפה תרחק ממנה, פן לא תהיה תפארתו על הדרך אשר הוא הולך עליה, דלא גרע ממה שאמרו בגמרא (פסחים מט:) לא ישא אדם בת עם הארץ. וכבר אמרו בגמרא (בבא בתרא קט:): אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים. [שובע שמחות א' עמוד כח. ובחופה וקידושין עמוד נב].

כד. וכן מותר לישא בתו של מחלל שבת בפרהסיא, אם היא עצמה יראת ה' ובעלת מידות, ואינה נמשכת אחר הוריה. ובפרט אם הוריה שמרו על טהרת המשפחה, אף שהם מוגדרים כ"חילוניים". [ומצד ההלכה בת נדה מותרת לבוא בקהל]. [שובע שם עמ' כט, חופה וקידושין עמ' נג].

כה. אם נראה לבחור שיהיה לו יותר יישוב הדעת ויהיה לבו פנוי לתורה ולעבודה בקחתו בת ירא שמים פשוט, מאשר יקח בת גדול בתורה, יבחר את האשה ההוגנת אשר לבו נוטה שיהיה לו יישוב הדעת, ויהיה לבו פנוי לתורה. [חופה וקידושין עמוד נד].

כו. כל מי שיש בידו אפשרות לעזור לקרוביו וידידיו להציע להם שידוך הגון, מצוה רבה היא, ומעלתו גדולה מאד. [חופה וקידושין עמוד נד].

כז . כאשר ההורים מתנגדים לשידוך של הבן, אם הכלה אינה הגונה במידות וביראת שמים, חייב לשמוע בקולם. וכל שכן אם יש צער ובזיון גדול לאביו בנישואין אלה. אבל אם הכלה היא בעלת מידות ויראת ה', אך אינה מוצאת חן בעיני ההורים, אינו חייב לשמוע בקולם שלא לשאתה. אך ירבה עליהם ריעים כדי שידברו על לבם לשבור את עקשנותם ולאפשר להם להינשא. וישתדל מאד שלא להינשא נגד רצונם, אלא אם כן לא הועילו לו ההשתדלויות הרבות, שאז אינו חייב לשמוע בקולם. [חופה וקידושין עמוד נה].

כח. יש להזהיר את החתן שאחר שנפגש עם הכלה וקיים בעצמו מה שאמרו חז"ל: אסור לו לאדם שיקדש אשה עד שיראנה, שלא יתבונן בכלתו. וחכמי הדור ממליצים לאותם שבלאו הכי נפגשים בין האירוסין לחתונה, שלא יפגשו בבית, אלא ילכו ברחוב, שבכך מונע עצמו מהסתכלות אסורה. [חופה וקידושין עמוד נז].

כט. וכל שכן שיש להזהיר את החתן והכלה, שישמרו בכל משמר שלא להכשל ח"ו בנגיעות, והדבר מצוי בעת שהחתן והכלה מטיילים כשהם מאורסים, וכבר צווחו על כך רבנן קשישאי. ועל הרבנים ומנהיגי העם להזהיר בכל חומר בדבר זה, ולהסביר למי שהשתדך את חומרת האיסור. וכן גם הכלה אסור לה לגעת במשודך לה, שמכשילתו באיסור נגיעה. שהרי אף בפנויה איכא איסור נדה. [חופה וקידושין עמוד סג].

ל. וכן יש להזהיר את החתן והכלה שלא יבואו לידי יחוד קודם החתונה, וראוי לחתן שלא להרבות להכנס לבית כלתו לבקר ולאכול שם, וכל שכן לישון שם בלילה, מחשש שיבא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה. וגם בשבת כאשר החתן מתארח אצל הכלה, ראוי ונכון להקפיד שהחתן לא ישן באותו בית שהכלה ישנה שם. ונכון שהחתן והכלה יחמירו על עצמם בזמן האירוסין שלא לעלות במעלית כשהם לבדם, אף שמעיקר הדין בדרך כלל אין איסור ייחוד במעלית. [ילקוט יוסף חופה וקידושין עמוד סד].

לא. אין להתעכב זמן רב בין האירוסין לחתונה, כדי שלא יבואו ח"ו לידי מכשול של נגיעה והסתכלות אסורה, ויקיימו בעצמם, ויאמר לקוצרים ה' עמכם. וישתדלו לקיים החתונה עד לג' חודשים בלבד בין האירוסין לחתונה. [ילקו"י שובע שמחות ח"א חופה וקידושין עמוד סו].

לב. על הכלה להזהר שלא לצאת לרחובה של עיר כשהיא מבושמת והריח טוב נודף, ובודאי שלא להסתפר אצל גבר. [והוא הדין בזה בכל אשה]. [חופה וקידושין עמוד סו].

לג. מן הראוי והנכון שההורים יעזרו לבני הזוג, בפרט בבן ישיבה שממשיך את לימודיו אחר הנישואין בכולל, ובמשך השנים יחסכו עבור הבן גם מדמי "מעשר כספים", [אלא שאין ראוי לתת את כל סך המעשר לבן, אלא יפזר מעט מהמעשר לצדקה]. וגם מן הראוי שיעזרו לבת הנישאת עם חתן ירא שמים, בפרט עם חתן בן תורה. וגם עבור הבת יכולים לחסוך מדמי המעשר כספים באופן הנזכר. ואמנם אין ללחוץ על ההורים לייתן מעבר ליכולתם, ויש לעשות כן בחכמה ובזהירות. [חופה וקידושין עמוד סב].

לד. נכון וראוי להדפיס את ההזמנה בכתב עברי עגול, ולא בכתב אשורי, מאחר שזורקים את ההזמנה לאשפה. ומכל מקום מעיקר ההלכה אין בזה איסור. [חופה וקידושין עמוד סז].

לה. יש לכתוב בהזמנות את התאריך של החתונה, בתאריך עברי, כגון אור לא' לחודש. והרוצים לכתוב בהזמנות גם תאריך לועזי, לא יכתבו מספר החודש, דהיינו החודש הראשון, או השני וכו', אלא יכתבו ינואר פברואר וכדו', שזה עדיף יותר. [ויכתבו אחר התאריך הלועזי "למספרם"]. [חופה וקידושין עמוד עג].

לו. מי שאחיו נושא אשה בנישואין הנערכים על ידי רבאי רפורמי, והאבא מבקש מבנו לבוא ולהשתתף בשמחת אחיו, הדבר פשוט שאין שום חיוב על הבן מדין כיבוד אב ואם לשמוע לאביו ולבוא להשתתף בחתונה, ויסביר להוריו שיש בדבר חילול ה' שיהודי ירא שמים משתתף בנישואין כאלה. ואין להניח לרב רפורמי לברך ברכה אחת מברכות הנישואין תחת החופה, או בסעודות שבע ברכות, ואם בירך אין ברכתו כלום, ואין לענות אמן אחר ברכתו, שהרי הוא כופר בהשי"ת. [חופה וקידושין עמוד עד].