כתובת: מעלה גיא אוני ראש פינה. Rosh Pinna Israel טלפון: 04-6936277 פקס: 04-6936019

המועצה הדתית ראש פינה - פסח

מועצה דתית ראש פינה

פסח (או בשמו המקראי: חג המצות או חג האביב וחג החירות) הוא חג יהודי שמופיע במקרא, הראשון מבין שלושת הרגלים, הנחוג שבעה ימים - מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב בהם לפי ההלכה המלאכה אסורה, והימים שביניהם מכונים חול המועד, בהם רוב המלאכות מותרות.
פסח מציין את יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות, שחלה ביום הראשון לחג. ערכים העומדים בבסיס החג הפכו סמל תרבותי ודתי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.
מקור השם "פסח" מובא בספר שמות פרק יב, פסוק כז: "זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים [במכת בכורות] ואת בתינו הציל". דם הזבח שנמרח על פתח הבית סימן את בתי היהודים ומנע את הפגיעה בבניהם הבכורים.
מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, וכן מצוות אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. בזמן שבית המקדש בירושלים היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל והקרבת קורבן פסח.
הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר שבו מצווה לאכול מצה ומרור (ובזמן בית המקדש היו אוכלים גם את קורבן הפסח), ומספרים על יציאת מצרים על פי סדר ההגדה של פסח.
היום הראשון והשביעי של חג הפסח הם "ימים טובים" (חג מן החגים הנזכרים בתורה), והימים שבאמצע הם ימי חול המועד. הלכות זבח הפסח והחג מובאות במשנה ובגמרא במסכת פסחים . זבח הפסח, כבש או עז, היה מוקרב בבית המקדש בשעות אחר הצהרים, ונאכל בלילה. מי שלא היה יכול להקריבו בשל טומאה או ריחוק מהמקדש, הקריבו חודש אחר-כך, בפסח שני.
הפסח הראשון ("פסח מצרים") הוקרב בליל היציאה ממצרים, וחלו עליו דינים שונים מאשר ב"פסח דורות" (שמות פרק יב). כיום אין מקריבים את הזבח, אך מעשים רבים שנעשים בליל הסדר (ליל הט"ו בניסן) הם זכר לקורבן הפסח ולקורבן החגיגה שהיו מקריבים בלילה זה בבית המקדש.

קצת מההלכות הקשורות לפסח- מתוך ילקוט יוסף

סימן תלג - דיני בדיקת חמץ
א. הבדיקה צריכה להיות לאור נר של שעוה, אבל נר אבוקה פסול לבדיקה, מפני שאינו יכול להכניסו לחורים ולסדקים, ועוד שהוא מתיירא פן תפרוץ דליקה ויתלקח כל אשר בבית, ונמצא לבו טרוד ואינו מכוין דעתו לבדיקה. ואם עבר ובדק לאור האבוקה צריך לחזור ולבדוק בנר כשר, אך לא יברך שנית. ושתי נרות קלועות ששלהבתן נוגעת זו בזו דינם כאבוקה. אבל אם הפתילות נוגעות זו בזו, נחשב הכל לנר אחד כשר, שדוקא כשהפתילות מחולקות ומפורדות זו מזו ורק השלהבת נוגעת אחת בשניה, נחשב לאבוקה. [חזון עובדיה על הלכות פסח מהדו''ק עמוד כג, ובמהדורת תשס''ג עמוד לח].

ב. פנס כיס קטן שיכול להכניסו לחורים ולסדקים, וכן נר חשמלי קטן שאפשר לטלטלו בכל פינות הבית, מותר לבדוק בהם בשעת הצורך כשאין לו נר אחר כשר, ויכול גם כן לברך עליהם, ואין זה דומה לאבוקה. [שו''ת יחוה דעת ח''א סי' ד. חזון עובדיה הלכות פסח עמו' כד].

ג. אין לבדוק על ידי נר חלֵב, מפני שהבודק חושש פן יטיף על כלי-המטבח ויאסרם, ואינו שם לבו בבדיקתו כראוי. וכן אין לבדוק בנר של שומן, מפני שחושש פן יטיף על כלי החָלב, ויאסרם משום בשר בחלב. וכן אין לבדוק בנר של שמן שחושש פן יטיף על בגדיו, וגם לא יוכל להכניסו לחורים ולסדקים, ומכל מקום בדיעבד אם בדק בנרות אלו [חלֵב שומן ושמן] יצא ידי חובת הבדיקה, ואין צריך לחזור ולבדוק. ונרות של פראפין המצויים כיום, כשרים לבדיקה. ופתילת צמר גפן טבולה בשמן דינה כנר של שעוה. [חזו''ע על הלכות פסח עמוד כד, ובמהדורת תשס''ג עמוד מ'. הליכות עולם חלק א' עמוד רעא].

ד צריך לבדוק בחורים ובסדקים בכל פינות הבית, לרבות המרפסות וחדרי המדרגות, והגינות, ובייחוד יש לבדוק במזנון, במקרר, בארונות המטבח, ובכל יתר המקומות שמצניעים שם מאכל ומשקה שיש בהם חשש חמץ, לפיכך כל חדרי הבית צריכים בדיקה, אף שברור לו שמעולם לא אכל שם חמץ. וכשיש ילדים קטנים יבדוק גם תחת הארונות והמטות, שמא הכניסו שם חמץ. ואפילו אם תהיה לו טירחא רבה בבדיקה קפדנית כזאת אל יקוץ בבדיקתו. כי כבר אמרו חז''ל: לפום צערא אגרא. [חזון עובדיה על הל' פסח עמוד כ, ובמהדורת תשס''ג עמו' לה].

ה. אין צורך לכבות את אור החשמל הדולק בבית בעת בדיקת החמץ. [חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס''ג עמוד מ' הערה טז].

ו. מי שיש לו מכונית פרטית, צריך לבדקה בליל י''ד לאור הנר, כמצות חז''ל. ואף על פי שמנקים היטב את המכונית לפני ליל י''ד. ואפילו אינו רוצה להשתמש במכונית בכל ימי הפסח, צריך לבדוק אותה מן החמץ. וכן בעלי אוטובוסים ציבוריים ומטוסים של חברות תעופה ישראליות חייבים לבדוק החמץ בליל י''ד ניסן אף שניקו אותם היטב קודם לכן. ומכל מקום כשבא לבדוק במכונית אין לו לחזור ולברך ''על ביעור חמץ'', אלא די במה שבירך בביתו בשעת הבדיקה, ועל סמך ברכה זו יחזור ויבדוק החמץ במכוניתו. ואף על פי שיש מרחק מסוים ביניהם, אין ההליכה נחשבת הפסק. [שו''ת יחוה דעת חלק א' סימן ה. חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס''ג עמוד נב. וראה באורך בילקו''י על הלכות ציצית סימן ח, עמוד ריד].

ז בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה על ידי הגבאי או השמש, שהם האחראים עליהם ושומרי משמרת הקודש, מפני שהתינוקות מכניסים שם חמץ בבואם להתפלל עם הוריהם, ומה גם בזמן הזה שרגילים לעשות סעודות מצוה בבית הכנסת ואוכלים שם חמץ. ואף על פי שמנקים את בית הכנסת ביום י''ג, צריך לכתחלה לחזור ולבדוק בליל י''ד לאור הנר, ולא יברכו על בדיקה זו, אלא יפטרוה בברכה שמברכים קודם לכן בבדיקה שבביתם. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמ' ל, ובמהדורת תשס''ג עמוד מט]. והגבאים שאינם נזהרים לבדוק החמץ בליל י''ד, אלא מכבדין היטב ביום, לא יפה הם עושים, ויש להודיעם שיקיימו מצות חכמים של בדיקת חמץ גם בבית הכנסת. [משנה ברורה סימן תלג ס''ק מג].

ח. חדר שנותנים שם את כל החמץ ודעתם למוכרו לגוי על כל אשר בו ביום י''ד שחרית, אינו צריך בדיקה, הואיל וסופו להימכר לגוי.

ט. אין צריך לבדוק את החמץ בספרים, ומותר ללמוד בהם מבלי לבדוק אם נפלו בהם פירורי חמץ בעת הלימוד. ומה שהחמיר בזה הגאון החזון איש היא חומרא יתירה מאד, ואין לזה יסוד בהלכה. [שו''ת יביע אומר חלק ז' חלק אורח חיים סימן מג].

סימן תסח - הלכות ערב פסח
א. אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום. ושני טעמים לדבר, הטעם האחד הוא, כדי שלא יטרד במלאכה וימנע מהכנת ואפיית המצה לצורך הלילה, והכשרת הכלים לפסח, ושאר עניני הסדר. (רש''י והמאירי פסחים נ.) והטעם השני, כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היה אסור לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום והלאה, לפי שאז הוא זמן הקרבת קרבן פסח, שאפילו בכל ימות השנה כל אדם שהקריב קרבן למזבח אותו היום יום טוב שלו הוא, ונאסר בעשיית מלאכה במשך כל היום, אלא שקרבן פסח הואיל ואין זמנו אלא מחצות היום ולמעלה, לפיכך לא נאסרו במלאכה אלא מחצות היום ואילך, שרק אז נחשב כיום טוב. ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטל קרבן פסח, בעונותינו, לא נתבטל איסור עשיית מלאכה, שכיון שנאסר במנין על כל ישראל נאסר לעולמי עד, שכל דבר שבמנין אפילו נתבטל הטעם שנאסר בגללו, אף על פי כן לא נתבטל עצם האיסור. (ביצה ה.). [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד פב, ובמהדורת תשס''ג עמוד קפא].

ב. אם חל ערב פסח בשבת, מותר לעשות מלאכה בערב שבת אחר חצות היום, שהטעם האחרון הנ''ל עיקר להלכה, ומכיון שקרבן פסח קרב בזמנו בשבת, שנאמר: ''ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו'', אפילו בשבת (פסחים עז.), אין לאסור עשיית מלאכה בערב שבת, וגם אין לנו לגזור משום ערב פסח של שאר שנים, שמא יטעו ויעשו מלאכה בערב פסח אחר חצות, שהואיל ובזמן הזה אין האיסור של עשיית מלאכה בערב פסח אלא מדברי סופרים, אין לגזור גזרה לגזרה. ומכל מקום לא יעשו מלאכה בערב שבת (כשחל ערב פסח בשבת) מזמן מנחה קטנה ולמעלה, שהעושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם. (פסחים נ:). [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד פג, ובמהדורת תשס''ג עמוד קפג].

ג. מותר לעשות כל המלאכות בערב פסח אחר חצות היום על ידי גוי, שלא אמרו חכמים ''אמירה לגוי שבות'' אלא בשבת ויום טוב וחול המועד, אבל ערב פסח שאין בו משום קדושת יום טוב, אומר לגוי לעשות מלאכתו ועושה. והוא הדין שמותר לבנות ביתו על ידי גוי בערב פסח אחר חצות, זולת במקום שנהגו להחמיר, שאז אין להקל. [חזון עובדיה פסח עמוד פז. ובמהדורת תשס''ג עמוד קפח].

ד. כל מה שמותר לעשות בחול המועד, כגון דבר האבד, או מעשה הדיוט ולא מעשה אומן וגם יש בו צורך המועד, וכן פועל עני שאין לו מה יאכל, וכל יתר הדברים המותרים בחול המועד, מותר לעשותם בערב פסח אחר חצות, כי איסור מלאכה בערב פסח אחר חצות בזמן הזה קל יותר מדין איסור מלאכה בחול המועד. וכן מותר לעשות משא ומתן ופרקמטיא (סחורה) בערב פסח, אולם טוב להחמיר על כל פנים משעת מנחה קטנה ולמעלה. [שם].

ה. לא אסרו עשיית מלאכה בערב פסח, אלא מלאכה גמורה, כגון לעשות כלים חדשים, או לתפור בגדים חדשים, בין בשכר בין בחנם, אבל רשאי הוא לתקן כליו, כגון בגד שנקרע קצת רשאי לתופרו ולתקנו לצורך המועד, ואפילו מעשה אומן מותר בין לעצמו בין לאחרים. ומכל מקום לא יטול האומן שכר על התיקון כשעושה לאחרים אלא אם כן במעשה הדיוט. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד פח, ובמהדורת תשס''ג עמוד קפט].

ו. יש להורות לתושבי ירושלים, להעדיף לכתחלה להסתפר בליל ערב פסח, ולא למחרת היום, לצאת ידי חובת כל הדיעות. [חזון עובדיה על הלכות פסח מהדו''ק עמוד צב].

ז. ומכל מקום אם לא הסתפר בליל ערב פסח, מותר להסתפר בערב פסח קודם חצות, ואם שכח להסתפר לפני חצות, מותר לו להסתפר אחר חצות בידי עצמו, אבל לא על ידי ישראל חבירו, אפילו בחנם. ומכל מקום מותר לו להסתפר בשכר אצל ישראל עני שאין לו מה לאכול כפי הצורך בליל הסדר וביום טוב של פסח. וכן מותר להסתפר על ידי גוי בשכר בערב פסח אחר חצות. [חזון עובדיה על הלכות פסח תשס''ג עמ' קצא. יחוה דעת חלק ד סימן כ].

ח. אם חל ערב פסח בשבת, מותר להסתפר בערב שבת. [יחוה דעת חלק א סימן צא].

ט. הבא ממדינת הים בערב פסח ולא הספיק להסתפר, מותר לו להסתפר בערב פסח על ידי ישראל ובשכר. והוא הדין לתגלחת הראשונה של קטן, שעושים שמחה, שמותר אף בחול המועד. [ש''ע הגר''ז סי' תסח ס''ה. חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס''ג עמוד קצא].

י. מותר להפעיל מכונת כביסה בערב פסח קודם חצות, אף על פי שהיא ממשיכה לפעול באופן אוטומטי גם אחר חצות. ופשוט. [חזון עובדיה הל' פסח עמוד צא, ובמהדו''ב עמ' קצג].

יא. מותר לגזוז צפרניו בערב פסח אחר חצות, וכן מותר לצחצח נעליו במשחת נעלים ולהבריקם לכבוד יום טוב. [שו''ת יביע אומר חלק א' חאו''ח סימן לב]. ומותר לגהץ הבגדים במגהץ חם. ומותר לצלם במצלמה צורת אדם או נוף בערב פסח, [שו''ת יחוה דעת חלק ד' סימן לד. וחזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צא, ובמהדו''ב עמ' קצג].

יב. במה דברים אמורים בערב פסח אחר חצות היום, אבל קודם חצות, הדבר תלוי במנהג המקומות, מקום שנהגו לעשות מלאכה עושים, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים. ויש אומרים שירושלים דינה כמקום שנהגו שלא לעשות, אבל כמה מגדולי אחרונים העידו בגדלם שמנהג ירושלים לעשות מלאכה עד חצות. ומכל מקום מדת חסידות להקדים להסתפר ביום י''ג ניסן כדי לחוש לדברי האומרים שאין לעשות מלאכה בירושלים גם קודם חצות היום בערב פסח. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צב, ובמהדורת תשס''ג עמ' קצד].

יג. מותר לכתוב ספרים דרך לימודו בערב פסח אחר חצות. ויש אוסרים בזה, כי ראוי להחמיר בו יותר מחול המועד. והעיקר כסברא ראשונה אף לכתחלה. [חזו''ע שם תשס''ג, עמ' קצג]

יד. המנהג לומר מזמור לתודה בפסוקי דזמרה של שחרית, גם בערב פסח ובחול המועד של פסח, חוץ משבת ויום טוב. [חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס''ג, עמוד ח].